חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
נעים מאוד,
שרון
אני כותבת מהרגע שלמדתי לאחוז נכון בעיפרון ומהיום בו כתבתי את האותיות מבלי לצאת מהשורה/ הסיבות משתנות לפרקים, אך הכתיבה נשארת. פעמים היא אירגנה את המחשבות ולעיתים ליטפה את הנפש. מצאתי את עצמי כותבת. ללא חוקים ומבלי לדעת לאן אגיע בתחתית העמוד.
פעמים היא אירגנה את המחשבות ולעיתים ליטפה את הנפש.
מצאתי את עצמי כותבת. ללא חוקים ומבלי לדעת
לאן אגיע בתחתית העמוד.
נעים מאוד,
שרון
שירים, בלוגים, משפטים חסרי קשר. פשוט כתבתי. ממרחק של שנים הצלחתי להבין את אשר לא הובן לי באותו הרגע. מצאתי את עצמי מתרגשת מעצמי. לא מכירה את זו שקיבעה את הזיכרון למילים ועוד מילים ועוד. מתפלאה האם זו שרון אחרת, שאינני מכירה, ואם כך, הכיצד שלא הכירו בינינו. לבטח היינו מסתדרות…
פעמים היא אירגנה את המחשבות ולעיתים ליטפה את הנפש.
מצאתי את עצמי כותבת. ללא חוקים ומבלי לדעת
לאן אגיע בתחתית העמוד.
נעים מאוד,
שרון
תקופות ארוכות המקלדת הפכה לחברתי הטובה, ספגה את רגעי השמחה והדמע. את ימי הלבד והתרגשות הביחד. הבינה את לבטיי וניחמה אותי כשאוויר קר נכנס לי ללב.
פעמים היא אירגנה את המחשבות ולעיתים ליטפה את הנפש.
מצאתי את עצמי כותבת. ללא חוקים ומבלי לדעת
לאן אגיע בתחתית העמוד.
נעים מאוד,
שרון
כשבגרתי הצהרתי שמי שירצה להכירני, לא צריך לבקש את קירבתי אלא לקרוא את חיי. שם האמת האבסולוטית. שם הורדתי את המסיכה, הסרתי את האיפור ונותרתי יחפה. ברבות הימים הרגשתי כי משהו אינו שלם לי. רציתי לגעת באחרים. לתרגם את תחושותיהם, לסדר גם להם את האנדרלמוסיה הפרטית שלהם, לתת להם את החיבוק שלי. את ההבנה שהכל בסדר. שאולי זה רק העולם שזז קצת מצירו.
נעים מאוד,
שרון
ככל שחשבתי כיצד להגיע אל האנשים הנמצאים שם בחוץ הבנתי כי עלי לתת למילותיי ארומה מוזיקלית. החלטתי לשלוח אותם להלחנה. התרגשתי לגלות בכל פעם את הריקוד המופלא של מילים ולחן. כיצד שלמות נרקמת לנגד עיניי (או שמא עלי לומר אוזניי). כך צריך להנציח זיכרון.
נעים מאוד,
שרון
הקמתי את "מילים של שרון" על מנת לפתוח פתח למוזיקאים המבקשים, כמוני, לרגש ולהתרגש. כאלה המוכנים להתחיל מסע של מילים ולחן, כשהנוף פתוח ועוצר נשימה. כל אחד באמתחתו מכיל עולם וביחד ניתן ליצור גם את היקום כולו.
שקופית קודמת
שקופית הבאה
נעים מאוד,
שרון
אני כותבת מהרגע שלמדתי לאחוז נכון בעיפרון ומהיום בו כתבתי את האותיות מבלי לצאת מהשורה. הסיבות משתנות לפרקים, אך הכתיבה נשארת. פעמים היא אירגנה את המחשבות ולעיתים ליטפה את הנפש. מצאתי את עצמי כותבת. ללא חוקים ומבלי לדעת לאן אגיע בתחתית העמוד.
נעים מאוד,
שרון
שירים, בלוגים, משפטים חסרי קשר. פשוט כתבתי. ממרחק של שנים הצלחתי להבין את אשר לא הובן לי באותו הרגע. מצאתי את עצמי מתרגשת מעצמי. לא מכירה את זו שקיבעה את הזיכרון למילים ועוד מילים ועוד. מתפלאה האם זו שרון אחרת, שאינני מכירה, ואם כך, הכיצד שלא הכירו בינינו. לבטח היינו מסתדרות…
נעים מאוד,
שרון
תקופות ארוכות המקלדת הפכה לחברתי הטובה, ספגה את רגעי השמחה והדמע. את ימי הלבד והתרגשות הביחד. הבינה את לבטיי וניחמה אותי כשאוויר קר נכנס לי ללב.
נעים מאוד,
שרון
כשבגרתי הצהרתי שמי שירצה להכירני, לא צריך לבקש את קירבתי אלא לקרוא את חיי. שם האמת האבסולוטית. שם הורדתי את המסיכה, הסרתי את האיפור ונותרתי יחפה. ברבות הימים הרגשתי כי משהו אינו שלם לי. רציתי לגעת באחרים. לתרגם את תחושותיהם, לסדר גם להם את האנדרלמוסיה הפרטית שלהם, לתת להם את החיבוק שלי. את ההבנה שהכל בסדר. שאולי זה רק העולם שזז קצת מצירו.
נעים מאוד,
שרון
ככל שחשבתי כיצד להגיע אל האנשים הנמצאים שם בחוץ הבנתי כי עלי לתת למילותיי ארומה מוזיקלית. החלטתי לשלוח אותם להלחנה. התרגשתי לגלות בכל פעם את הריקוד המופלא של מילים ולחן. כיצד שלמות נרקמת לנגד עיניי (או שמא עלי לומר אוזניי). כך צריך להנציח זיכרון.
נעים מאוד,
שרון
הקמתי את "מילים של שרון" על מנת לפתוח פתח למוזיקאים המבקשים, כמוני, לרגש ולהתרגש. כאלה המוכנים להתחיל מסע של מילים ולחן, כשהנוף פתוח ועוצר נשימה. כל אחד באמתחתו מכיל עולם וביחד ניתן ליצור גם את היקום כולו.
שקופית קודמת
שקופית הבאה

צרו
קשר

ביקרת בחנות שלי?

דילוג לתוכן